<h1>חדושים מרבינו אברהם בן מוסא</h1>
<h2>דף מ:</h2>
תוס' ד"ה דמצות וכו' ותימה הוא והא הך סוגיא לרבנן וכו' עכ"ל. נ"ב א"א תמיה על תמיהתם דהא לא קיימ' ולקושטא דמילתא מזקנו ילפי' חיוב תער במצורע ועלה תני ללמדנו ממצורע אי אפשר וק"ל.
<h2>דף מא:</h2>
תוס' ד"ה השתא וכו' ובמכות נמי דקא' משוה צדעיו וכו' עכ"ל. נ"ב א"א אך תימה א"כ מאי דתני והזקן אסור לכל אדם דהא אינו חייב אלא בתער ואין לו' דכ"ש לר"א דאף מלקט ורהיטני קרי השחתה משא"כ בראש דא"כ האי דתני רישא נזיר שהראש חייב במספרים הזקן מותר ושמא ה"ק והזקן מותר משום נזיר אך חייב משום השחתה וק"ל.
תוס' ד"ה ור"א וכו' א"כ אמרי' דעשה דמצורע דחי לאו דפאת זקן מסברא כצ"ל. נ"ב ועיין בתו' פ"ב נזירי' דף נ"ח ע"א ד"ה והאי תנא וד"ה אמר רבא וכו'. א"א תימה דאכתי ת"ל מראשו דתער דאסר גבי נזיר התיר וחייב במצורע ונזיר הוי דבר השוה בכל כמ"ש אלא משום דאיכא למפרך.
<h2>דף מב.</h2>
ליתי נזיר טהור ולילף מנזיר טמא. א"א תימא דלימא דליתי טהור מטמא ומי יתן טהור מטמא אבל לפי' התו' ניחא.
תוס' ד"ה משרת תנן לא יחוף באדמה באותו מין וכו' א"א לא ידעתי תלת למאי.
<h2>דף מב:</h2>
רש"י ד"ה מקרא מלא דבר הכתוב וכו'. נ"ב א"א פי' בעודו נוגע במת כמ"ש התו' והיינו כפי הס"ד אבל בתר הכי פרכינן עלה ומוקמי' לה כגון שבעת טומאה וביאה אהדדי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
תוס' ד"ה א"ר הונא בבת א' כצ"ל ועיין לקמן ד"ה כאן בשדה הלשון מוחלף וכצ"ל נזיר שעומד בבית הקברות דעל הקברות הוא מוזהר ככ"ג והושיטו לו מתו או מת אחר ולגירסא זו כצ"ל ועיין דף הסמוך ע"א דבין לר"י ובין לר"ל להחלו אתא לדרשא זו וא"כ מ"ש בספרים ת"ל לא יחלל ט"ס הוא ותימה על רש"י שכתב ת"ל ומן המקדש לא יצא ולא יחלל שנטה אחר מ"ש בספרים ולא הניח במה שאחריו. מ"ש נזיר שהיה וכו' אפשר שט"ס הוא וצ"ל בן כהן וכן גריס רש"י. ומ"ש ולהחלו בכ"ג כתוב ומדמי להו פי' דהכא בנזיר מפקי ומאי פריך מכ"ג ומשני דמדמי להו כמ"ש רש"י ז"ל. או אפשר דבגירסתם היה כתוב נזיר והתו' שהוק' להם דקאי בנזיר ומייתי קרא דכ"ג לכך אמרו ומדמי להו וכו' וק"ל. בכאן צ"ל מ"ש אח"ז ואחרי שפי' וכו' עד ז' גו' אין כאן מחולל ועומד שאחרי שפי' יש תוס' טומאה ע"כ הס"ד ואח"ך מ"ה וטומאה בחיבורין דאורייתא עד מ"ש ויש בו ט"ס וכצ"ל כלו' דכי יהיה הנוגע טמא משום דיקרב בדיקרב מדאורייתא והאר"י רי"א דטומאה בחיבורין פי' דיקרב בדיקרב לא אמרו אלא לענין תרומה וקדשים אמרו שיהיה כנוגע במת לטמא תרומה כצ"ל ועיין ד"ה חיבורי אדם ומ"ש אף בו ביום ז' וכו' אין כאן מקום כבודו.
רש"י ד"ה ה"ג כאן בחיבורי אדם וכו' קודם שנאהל וכו' נ"ב א"א פי' ונכנס בעודו נוגע כדפי' וכן נמי מאי דא' בד"ה כאן בבית והדר נכנס פי' נוגע במת וא"ב ד"ה ק"ל להבין ולא מג"ש במילי התו' בשם מהר"ם וכן הוא קשה להבין על רש"י ז"ל בד"ה וטומאת חיבורין.
תוס' ד"ה בחיבורי אדם גבי נוגע בנוגע במת ויש בו נמי ט"ס וכצ"ל שאף שהנוגע במת הנוגע בו וכו' עד בדיקרב מסאב. ושלא בחיבורין היינו השלישי פי' דאע"ג דהוי בחיבורין כדקרי ליה הכא קרי ליה התם שלא בחיבורין משום דקאים בריחוק מקום ופי' והנפש הנוגעת היינו בנוגעת בשני והוא פשטיה דקרא זו פי' התו'. ותמהני אם אדם נוגע במת ואוחז בו וידו אחרת נתונה ביד חברו וכן נמי כתב בד"ה ה"ג שזה נוגע במת והוא בחברו ממש משמע שהשני טמא מדרבנן וז"א דמקרא מלא הוא וכל אשר יגע בו הטמא יטמא וא' בפ' אין מעמידין דף ל"ז ע"ב דהוי טומאת ז' בחיבורין ואע"ג דדחי רבא ואמר לא אמינא לכו לאו משום דס"ל דלאו הוה דאורייתא אלא דקי"ל דריב"י לא מיירי בהכי וכ"כ התו' שם ד"ה דיקרב בדיקרב ואפשר רבא הברייתא דתניא נמי הכי דמייתי תלמודא ותו דקיי"ל בכוליה תלמודא ובמדרשי חז"ל שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה לטמא אדם וכלים ובודאי בטומאת ז' מיירי להיות כמוהו ותימה על תימה כי כן פירש"י בחומש וצ"ע. ויש ליישב ועיין בהרא"ם בפ' חקת בד"ה וכל אשר יגע וכו' וקצר כאן המצע מהשתרע ואיני יכול להאריך והרא"ם לא בא לידי רק אחר כל כותבי מה שכתוב לעיל.
רש"י ד"ה [טומאה וביאה] וכי הדר נגע אמאי חייב כצ"ל. נ"ב א"א וא"ת ואימא דלא יבא לגופיה הוא דאתא לחייב על הביאה כמו הנגיעה ומנא לן דחייב ב' די"ל דא"כ לא יטמא ל"ל דאי על הביאה חייב כ"ש על הנגיעה ולא אמר בזה אין מזהירין מ"ה דהא בחדא נינהו אלא מדכתיבי תרתי ש"מ לחייבו ב' לכל חד כדאית ליה.
<h2>דף מג.</h2>
תוס' ד"ה אלא אר"א צירף ידו וכו' נ"ב א"א נ"ל ידו צ"ל חוטמו בין בתלמוד בין ברש"י בין בתו' וע"ש.
תוס' ד"ה והא לא אפשר וכו' והא לא מצי לאוקומי הד"א. א"א זה הדבור כולו חסר לשון וט"ס יש בו וכצ"ל לא מצי לאוקומי דביאה במקצת לא שמה ביאה אלא שמה ביאה. בהדי אהדדי קאתיין, מהכא משמע הד"א. א"א פי' מהאי סוגיא דהאי דקתני אינו חייב ר"ל חיובא ליכא איסורא איכא ובקרובי' מיירי דכתיב מעמיו פי' דלא מדכר חיובא. מאשלי גו' פי' זה הדין מאשלי רברבי ר"ל אנשים חכמים וידועים. ואח"כ מ"ה עד שעה שימות, לשון ר"י שהנזיר יושב בבית ובעת הזאת מת אדם בבית שהוא שם. להחלו בכ"ג כתי' וש"מ עד שעה שימות לאפוקי מגוייד וכו' עד חלל ולמ"ד הס"ד. ואח"ך מ"ה ר' או'. א"א כאן צ"ל ופליגי בה תנאי התם ואח"ך צ"ל טמויי לא מטמא אתחולי הא אתחיל ולמ"ד וכו'. ומ"ה מן טמויי.
א"כ לימא קרא במות. נ"ב א"א תימא למאן דדריש אמאי לא כתיב במות ואמאי לא כתיב להחל וכן מאן דדריש למה לא כתיב להחל ואמאי לא כתב להחל.
<h2>דף מג:</h2>
תוס' ד"ה א"ל רב המנונא וכו'. נ"ב א"א נ"ל דה"ג צ"ע מה ר"ל שהוק' להם דאה"נ שלא יקברנו עד שיעברו אחרי' כי אין מעצור וגזירת הכתוב היא וכאן הס"ד. ואח"ך מ"ה א"ל מ"מ וכו' ואע"ג דלא שכיחי אינשי כדקא' לקמן מ"מ השתא לא אסיק אדעתיה דחשיב ליה כמ"מ.
[תוס' ד"ה והאי], לא ליטפל כהנים ואף למ"ד יטמא כהן ואל יטמא נזיר הא קיהיב טעמא התם מ"ש (בן) [כן] בכהן וישראל גרידא ע"ש.
רש"י ד"ה כזית וכו' מפ' לקמן וכו'. נ"ב א"א תימה כי לקמן אמר איזהו ניצול בשר המת דקרש ומוהל אשר וכו' ש"מ דתרוייהו איתנהו ואיך עשה אותם ב' פי' וכן ק' בתו' ודוק.
<h2>דף מז.</h2>
מתני' רא"א יטמא כ"ג וכו'. א"א מדברי התו' נראה דל"ג לא גדול ולא קטן אלא כהן סתם.
תוס' ד"ה יטמא כהן וכו' מ"מ סתם נזירות וכו'. נ"ב א"א בלא ה"ט תפ"ל דאין קדושתו מרחם אלא משעה שנדר איברא דה"ט שייכא למי שקדושתו מרחם עד יום מותו דומיא דכהן ואפ"ה כהן מפני כי סתם נזירות ל' יום ואזלינן בתר רובא והנזיר אשר היה קדושתו דומיא דכהן הלא המה כגון שמשון ושמואל והמורם מהם כיוצא בהן ודוק. אבל נ"ל שאם יקנא השם יטול שכל הרוצה ליטול את השם יטול א"נ שניהם מטמאין דשקולים הם ויבואו שניהם.
<h2>דף נח:</h2>
תוס' ד"ה ולמאן דמוקי ראשו וכו' דכוותיה. פי' כוותיה דמאן דדריש ראשו ללאו גרידא דס"ל דכהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה כדלקמן וכו'. בא"ד שכן ישנו בשאלה בהך נמי לא יליף מנזיר הר"ף והשתא מצי לשנויי וכו' כצ"ל פי' זה שכתבו הוא פי' הר"ף והר"ם מק' מיניה ופי' פי' אחר והיינו דלקמן ודוק.
[תוס' ד"ה הר"ף] דכך שוה לו ל"ת וכו' אלא האריך יותר וכו' כצ"ל א"א נ"ל שבמקום אלא צ"ל א"נ וה"פ דאי הוה משני הכי אכתי איכא למפרך דלכתוב ראשו דמשמע ראשו דמצורע לחוד וראשו דנזיר כמ"ש רש"י וראשו דנזיר לסוגיא הדין הוי ללאו ועשה השוה בכל הוא וזקנו ל"ל לכך האריך לו' דנזיר מכהן לא יליף וכהן מנזיר לא יליף ומש"ה איצט' תרוייהו ודוק. בא"ד ונילף הד"א וכצ"ל. בא"ד ואור"י דאיכא למפרך מה לעשה דמצורע וכו' א"א ק' לר"י דמאחר דהך פירכא לא קיימא דאיכא למידחי דאפ"ה נילף במה הצד ועיקר הפירכא היא דאיכא שלם בבית אמאי שבק תלמודא העיקר ונקט הטפל וצ"ע.
<h2>דף נט.</h2>
שבקוה דין דמן חבריא וכו' ס"ל כמ"ד דנמנו אשמתא דת"ח ולא נימנו אנגדא ואפשר כי ר' אמי שמתיה דלפוטרו בלא כלום א"א דאין מחניפין בדין וק"ל.
